לנווט את הייסורים שלנו בעולם לא צודק
החיים והעולם מלאים בחוסר צדק, וקל, קל מאוד, לכעוס. להבות התסכול שלנו בוערות עוד יותר כשאנחנו נתקלים ברוע שבני אדם מסוגלים לו, ואם נוסיף לזה את הזמניות והשבריריות של הקיום שלנו, החיים הופכים למסע כעס סוער. אז אנחנו כועסים ומכעיסים את עצמנו עוד יותר על ידי שאלות תמידיות על קיומו של כוח עליון אל מול הכאב בעולם וחוסר ההוגנות.
יש לנו סיבות טובות לכעוס. והמקור של הכעס שלנו הוא רב כי יש הרבה על מה לכעוס. אנחנו זועמים על החסרונות שלנו, על הטעויות שאנחנו עושים, מתרעמים על חוסר היכולת להבין אם יש משמעות ומטרה לקיום שלנו ושל העולם בכלל. אנחנו נאבקים בפער בין מה שאנו רוצים לבין מה שאנחנו יכולים להשיג וזה קשה יותר היום מכל תקופה אחרת כי העולם מלא בשפע, אבל אנחנו לא מצליחים להשיג חלק נכבד מהשפע הזה, מה שמעורר עוד יותר את חוסר שביעות הרצון שלנו. בנוסף, מרכיב את הזעם הזה הוא גם התסכול מכך שאחרים תופסים דברים ואת העולם אחרת מאיתנו וזה מאלץ אותנו הרבה פעמים להתפשר על האידיאלים שלנו. והקרב הבלתי פוסק הזה ממשיך כמעט כל החיים ומאיים להטביע אותנו בים של טינה ומרמור.
בתוך כל סערת הכעס הזו, יש עוגן: וזה החוסן שלנו.
החוסן שלנו הוא כח שמאפשר לנו לעמוד בסערות החיים ולצאת חזקים יותר מהצד השני. חוסן הוא לא הכחשת הקיום של כעס, אלא הוא מה שעוזר לנו לרתום את הכעס כדי לתפוס את העולם והחיים בצורה יותר מציאותית, לקבל את מה שלא ניתן לשנות ולרתום את כל הכח שלנו לחיות בדרך שמאפשרת לנו לא להישבר לרסיסים מכל חוסר הצדק הזה בחיים.
כעס, גם אם ולמרות שמוצדק לפעמים, יכול להפוך לכוח הרסני וחוסן מונע מהכעס לאכול אותו בעודנו בחיים.
חוסן עוזר לנו להכיר ולקבל שהחיים, מעצם טבעם, טומנים בחובם חוסר צדק. ככל שאנחנו תופסים את המציאות כפי שהיא, בלי קונספציות, חלומות באספמיה, ציפיות ילדותיות נבין שטעויות תמיד יהיו, גם אישיות שלנו וגם חברתיות, ורק בדיעבד אנחנו חכמים וברור לנו שאולי היה אפשר למנוע מהן לקרות. בפועל, אנחנו יכולים רק ללמוד מהן כדי לא לחזור על אותה טעות פעם שניה או שלילית אבל טעויות חדשות תמיד יקרו.
ונכון, לא כולם מאמינים שיש בכלל משמעות לקיום בעולם הזה או לקיום האישי שלנו, ונכון, חיפוש אחר משמעות בעולם לא צודק וכאוטי הוא באמת אתגר עמוק, אבל זה לא אומר שצריך להפסיק לרגע לשאוף לנסות להבין או למצוא מטרה אישית , תכלית בחיים שעבורה שווה לכעוס פחות ולחיות טוב יותר.
ומה לגבי האמונה באלוהים?
חוסן לא דורש מאיתנו למצוא ודאות מוחלטת. אמונה רק עוזרת לבני אדם להיות חסינים יותר אבל אפשר לעמוד באתגרי החיים גם אם מסתורין האל והאמונה מעומעם.
בסופו של דבר, חוסן דוחק בנו למצוא כוח מול חוסר הוודאות בחיים. במרדף אחרי עולם צודק ורחום יותר, תנו לחוסן להיות הכוח שמנחה אתכם בחיים כי באמצעות חוסן אנחנו הופכים את הכעס אם לא לחיובי, אז לפחות לתיקון עולם אישי וחברתי מתוך הכרה כי כעס הוא אנושי אבל יש בו כח ליצור חיים קצת יותר הרמוניים ושלווים כי האלטרנטיבה האחרת תשרוף לנו את החיים ואין יותר עצוב מלהתפכח יום אחד ולהבין שפשוט כעסנו רוב החיים.