לרתק את הקהל

בעשור האחרון הרציתי, נאמתי, הנחיתי כנסים, הדרכתי מאות פעמים בארה"ב, קנדה וישראל. בשפת האם שלי, אך בעיקר באנגלית. הקהל תמיד השתנה, התוצאה נשארה זהה. האם לרתק קהל אמריקאי, אירי, ישראלי או קנדי שינה את תוכן ההרצאה שלי? מעט מאוד. האם להרצות בשפה זרה שינה את תוצאת ההרצאה? מעט מאוד. כי השפה וסוג הקהל זה לא מה שקובע!

​

כמו כל סיפור טוב, זה התחיל במפגשים קטנים ומצוצמצים של עשרות בודדות של אנשים פרטיים בסלון ביתי וחמים ומשם לבמות רבות ומגוונות בארגונים, כנסים ואולמות מול מאות אנשים. זה לא קרה ברגע. בכל בוקלאב או מפגש חברתי שהנחיתי, בהרצאה היסטורית, הדרכה או סדנה פרקטית-מקצועית חידדתי את הפורמולה המנצחת לכבוש את הקהל. זה התחיל לפני עשור ומאז זו היסטוריה.

​

אחת התגליות המרעישות שגיליתי היא שהיכולת והעקרונות המנחים לכתיבת ספר שאי אפשר להניח או סדנה מקצועית מוצלחת זהות ליכולת לרתק קהל! הבנתי שאם אני יכולה לרתק אנשים לספרים שלי, אני יכולה לכבוש אותם אותם פנים מול פנים - כי העקרונות עצמם זהים.

​

זיהיתי את ההבדלים הקריטיים בין לעמוד או לשבת בגובה העניים בתוך קהל מצומצמם שמתבונן לתוך הלבן בעניים לבין מאות אנשים ישובים בשורות האחרונות של אולם ענק. יותר מכך, זיהיתי את מה שלא משתנה בין אם זה נאום הרמת כוסית באירוע משפחתי לבין נאום בבית השגריר בניו יורק, באוניברסיטה בקנדה, בכנס פוליטי, בימי עיון בבר אילן או בעבודה מול חברי הנהלה או סדנה מקצועית לעובדים.

​

הבנתי שלעמוד מול קהל זו לא יכולת עילאית השמורה לאנשים עם יכולות מיוחדות, זו היכולת להחזיק את הקהל מרותק, לשמוע את אנחת האכזבה כשנגמרת הסדנה או ההרצאה והבקשה לעוד קצת היא המיומנות שאליה כל מרצה טוב צריך לשאוף להגיע.

זו לא הרצאה רגילה. לא תמצאו בה איך להכין מצגת. לא תמצאו בה כלים וחוקים שתוכלו למצוא באינטנרט או פרטים טכניים ולוגיסטיים על בניית הרצאה