לשחק את היד שקיבלנו

כשמשהו במציאות שלנו לא הולך כמו שחלמנו, אנחנו מחפשים אשם — אם הוא/היא רק היו יותר סבלנים אז..., אם המצב היה אחרת ולא הייתה עכשיו מלחמה אז.., אם רק הייתי רגישה יותר, רגועה יותר, אחרת. אז....

אנחנו כל הזמן מתפתים לחשוב שאם רק משהו היה שונה, הכול היה מסתדר.

אבל האמת? רק בדיעבד אנחנו נהיים חכמים. רק אחרי שהאבק שוקע אנחנו רואים את התמונה הברורה.

בזמן אמת, הדבר הכי חכם והכי אמיץ שאנחנו יכולים לעשות הוא לקבל את היד שחילקו לנו — אולי היא לא זו שחלמנו עליה — ולשחק איתה הכי טוב שאנחנו יודעים. כי שם, בתוך המציאות הלא מושלמת, מתחיל הכוח האמיתי שלנו.