לפרוח זו בחירה

אתמול יצאתי להליכה אחרי הרבה זמן שלא מצאתי לזה זמן. לנשום. לחשוב. להסתכל על פרחים.

יש אנשים שמוצאים שלווה בדרכים שונות.

אני מצאתי אותה בגיל צעיר, בין עלי כותרת רכים וצבעוניים.

עוד כשהייתי ילדה, משהו בפרחים דיבר אליי בלי מילים. כי כל פרח – הוא עולם קטן של צבע, ריח, תחושה. הם לא צועקים, לא דורשים. לא כועסים. הם פשוט פורחים.

עם השנים גיליתי שפרחים הם לא רק יופי – הם חוסן. הם יודעים לצמוח מתוך אדמה קשה, לעמוד בשמש לוהטת או ברוח סוערת, ובכל זאת לפרוח. כל עונה מביאה איתה פרח אחר, מסר אחר, ואני למדתי לקרוא את השפה הזו.

בימים שבהם חסרה לי אנרגיה, אני הולכת אליהם. מביטה, נושמת, נזכרת איך כשהייתי ילדה, הייתי מתבוננת בהם שעות. הם מזכירים לי שגם כשהלב עייף, תמיד אפשר ללבלב מחדש.

האהבה הזו – פשוטה, שקטה, נאמנה – מלווה אותי עד היום.

בין אם זה זר על שולחן, או בכיכרות העיר, סתם בשולי הדרך או בגינה – פרחים הם הכוח השקט שלי.