תפיסת המציאות

פייסבוק הזכיר לי הבוקר איפה הייתי היום לפני 7 שנים. בעולם אחר. לא דומה בשום דבר לחיים שלי היום ואם מישהו היה אומר לי לדמיין את חיי היום, הייתי כנראה צוחקת לו בפנים. ככה זה. אנחנו חיים את המציאות העכשווית שלנו בלי באמת שום יכולת לדעת לאן החיים יקחו אותנו, מה יקרה, איפה נהיה ואיך החיים שלנו יראו.

חוסן קשור באופן ישיר לאיך כל אדם תופס את החיים במובן הכי עמוק שיש. בין אם מדובר למשל באיך אנחנו מבינים ומקבלים את הזמניות של החיים, איך אנחנו תופסים מוות, איזה סיפור אנחנו מספרים לעצמנו על משמעות החיים, מה אנחנו חושבים על המין האנושי, איך אנחנו מבינים או לא מבינים רוע ואיך אנחנו מקבלים את השינויים הדרמטיים שקורים לנו ומשנים לנו את כל החיים. מקצה לקצה לפעמים.

החוסן הנפשי שלנו לטעמי קשור באופן מהותי לתפיסות, לכל מה שאנחנו מאמינים בו, לערכים ולפילוסופיית חיים שלנו, והן ממלאות תפקיד אינסטרומנטלי בעיצוב החוסן שלנו.

כשאנחנו נאלצים להבין במה אנחנו מאמינים על החיים, על האירועים שקורים לנו, על האנושות, על רוע ועוד, כל אלה מנחים ומסייעים לנו לנווט בין מצוקות החיים, למצוא משמעות עמוקה (וכן אפילו סיבה) במצוקות האלה ולעגן את עצמנו, למצוא תקווה ואופטימיות גם בזמנים של חוסר ודאות. הם אלה שבונים לנו את החוסן.

בסוף, החוסן הנפשי שלנו הוא עדות לעדשה שדרכה אנחנו רואים את העולם, החיים, ולאמונות שמקיימות את הרוח שלנו בתוך הגאות והשפל של החיים.

לא בכדי לסדנת החוסן שלי קוראים "מסטורי למציאות" כי הדבר הראשון שאנחנו צריכים לברר עם עצמנו זה איך אנחנו תופסים את המציאות. משם אפשר להתקדם.

אז למה לחכות למשבר הבא?

זה לא קורה ביום אחד. אנחנו לא קמים בבוקר בהיר אחד כי בכינו בלילה והתעוררנו למחרת חזקים מנטלית. חוסן מנטלי זו לא הארה של רגע. זו משימת חיינו – להתמודד כל החיים עם החיים.

תתחילו עכשיו.