שני הבדלים בין המגזר הציבורי והפרטי במודעות , פתיחות והתייחסות לחוסן מנטלי

1. למילה מנטלי יש קונוטציה "מאיימת", ולא מעט סטיגמות, וארגונים במגזר הפרטי מהססים להכניס לתוך הארגון טיפול או הדרכה בתחומים של בריאות הנפש. עם זאת, יותר ויותר גוברת ההבנה גם במגזר העסקי שפיתוח חוסן: 1) זו מיומנות, כמו כל מיומנות אחרת, שמשפיעה על הארגון כולו ולא בהכרח מתעסקת בבעיות נפש פר סה. 2) הבנה שקידום בריאות הנפש הוא לא רק הדבר הנכון לעשות אלא מביא יתרון לארגון כולו ולחוסן הארגוני בעצמו.

2. המגזר הפרטי לרוב מתמקד יותר בהגנה על הנכסים בעוד המודעות במגזר הציבורי, כמו משרדי רווחה, חינוך, ביטחון, מתמקד בבניית חוסן מאחר והאנשים שמתעסקים במקצועות השונים מזוהים עם צורך בחסינות מנטלית גבוהה על מנת להתמודד עם הקהילות אותן הן משרתות, בעוד שבמגזר הפרטי יש הנחה שגויה שההתמודדויות לא משפיעות באותה רמה על הנפש.

בשנים האחרונות גוברת ההכרה בכך שבריאות הנפש היא נושא חשוב שיכול להשפיע באופן משמעותי על יחידים, מקומות עבודה והחברה כולה. לא מעט עובדים חווים לחץ כתוצאה מעומס, עד כדי התמוטטות נפשית, חרדה משינויים ארגוניים אשר מאיימים על מקומם, מעמדם ועתידם, אי יכולת להתמודד עם קונפליקטים, מול לקוחות זועמים, מנהלים או אנשי צוות עם יחסי אנוש נמוכים, משברים בארגון ועוד ועוד. וכן, כאן נכנס כל נושא ה RISK and Stress Managment, Agility, וכמובן LEARNING.

מחקרים שונים מראים כי מקומות עבודה שנותנים עדיפות לבריאות הנפש יכולים לראות שיפורים בפרודוקטיביות, מעורבות ושימור עובדים, כמו גם הפחתה בהיעדרויות ובעלויות הבריאות. בנוסף, לאט ובזהירות גוברת ההכרה כי קידום בריאות הנפש הוא חלק חשוב ביצירת תרבות ארגונית חיובית המעריכה את רווחת העובדים ומקדמת תחושת קהילה ותמיכה.

כמו בכל תחום, למידה של הנושא והעברה נכונה לעובדים יכולה רק לתרום לחוסן האישי של העובדים ולחוסן הארגוני ככלל.