מה עדיף? הרבה או קצת קהל...
שישי בוקר. הרצאה פרטית ואינטימית של עשרה אנשים בלבד אצלי בסלון.
קל יותר מהרצאה בפני מאתיים איש? לא בהכרח.
כשעומדים על במה מול עשרות, מאות או אלפי אנשים יש אותם ואותך. יש ריחוק. דיסטנס. והשליטה היא אצל המרצה.
בקבוצה אינטימית, המרצה יושב על כסא, בגובה העניים. המרחק הפיסי קטן עד כדי כך שאפשר לראות את הלבן בעניים של כל מי שיושב מולך. הקירבה נותנת כח לקהל כי יש אינטימיות ולכן נוח יותר להתערב, לשאול שאלות, לאתגר במהלך ההרצאה.
עם זאת, יש גם דיאלוג, מערכת יחסים לשעה או שלוש שעות והאינטראקציה היא דו כיוונית ולא רק המרצה מעביר ידע, הוא גם לומד.
בהרצאה מול קהל גדול תמיד יהיו כמה שיחכו לסוף ויגשו להגיד כמה מילים, להודות, לבקש מספר טלפון, להחמיא, לשתף משהו אישי. במפגש אינטימי וקטן כולם יגשו אליכם ללא יוצא מן הכלל אז תצפו להתעכב ולקשקש עוד שעה.
אז נכון, התוכן של ההרצאה, ההדרכה או המפגש הוא אותו התוכן אבל כל השאר קצת אחרת. אני אוהבת את הלבן בעניים קצת יותר כי המפגש האנושי עם חוכמה, ידע והלב של אחרים מרגש אותי.
ואתם?
Commentaires