קונספציית חוסן - עד כמה אתם מציאותיים?

יש דבר כזה קונספציית חוסן?

כן.

ביומיום שלנו, רובנו לא קמים כל בוקר ומתעסקים עם אסונות כי זה אי אפשר לחיות חיים טובים ככה. במקביל, אנחנו מנסים להאמין שאם חלילה נעמוד מול אירוע קשה, נצליח להתגבר וזה מחזיק אותנו ביומיום. בזכות האמונה הזו אנחנו ממשיכים לעשות, לשמוח, לחיות.

כשקורה לנו דבר איום, ברמה האישית, המשפחתית, הלאומית, נשברים אצלנו המון דברים ולפעמים השבר ממש חזק עד כדי כך שאנחנו עצמנו נשברים.

ואז נשבר האמון שלנו בעצמנו, והביטחון שנוכל להתגבר על הכל ולא משנה כמה זה חמור וכואב.

השבר הכי חמור זה להגיע למצב שלפעמים לא רוצים בכלל להתגבר.

אחת הבעיות היא שקשה לבנות אמון מחדש בעצמנו. כולם יודעים שלהרוס לוקח שניות אבל לבנות לוקח זמן ואם אנחנו מרגישים שבר כלי, קשה ממש לאסוף את השברים ולחבר את עצמנו מחדש. ועוד יותר קשה לנו להאמין שאולי נצליח שוב ושוב אם חלילה הברק לא יכה רק פעם אחת.

העניין הוא שמלבד הכאב האמיתי שיש בחוויה קשה יש עניין נוסף והוא שאנחנו רוב חיינו שבויים בקונספציית חוסן. אנחנו מאמינים בדברים שגויים בכל ליבנו וכשהאמונות האלה מתנפצות לנו בפנים ומוכיחות לנו שאם אנחנו בוחרים לא להאמין במציאות אלא במה שמתאים לנו, החוסן שלנו נשבר. חמור מזה, אנחנו עלולים לגלות שאין לנו שום חוסן פנימי להמשיך להתקיים.

פתאום אנחנו מבינים שאנחנו לא מבינים את המציאות נכון, את החיים, טוב ורע, כאב וסבל, משמעות החיים.

והמציאות חזקה הרבה יותר מכל קונספציה, מדומיינת ככל שתהיה.

מה זה קונספציית חוסן?

זה להאמין בכל ליבנו שאם אנחנו טובים שום דבר רע לא יקרה לנו כשהמציאות מוכיחה לנו שוב ושוב שאין פה קורלציה מדעית. גם לאנשים טובים מאוד, שוחרי שלום קורים דברים לא טובים.

זה להאמין שהחיים שלנו אמורים להיות טובים. מי חתם איתנו על החוזה הזה כשנולדנו? אף אחד.

זה להאמין שאם רק נהיה נחמדים לאנשים רעים הם יחזירו לנו טוב.

בין לא מעט דברים שמשפיעים על החוסן שלנו יש שלושה דברים ששוברים לנו את קונספציית החוסן:

תמימות, יהירות ותחושת מגיע לי.

זו תמימות להאמין שאנחנו מבינים את הדבר הזה שנקרא החיים, מבינים רוע, את המשמעות של להיות אדם בכדור אחד על פני יקום שלם, למה דברים קורים ולמי.

זו יהירות לחשוב שאנחנו כאלה חכמים ויודעים הכל. זו יהירות וטפשות להאמין שאנחנו שולטים באמת בגורל שלנו. ואנחנו טיפשים אם אנחנו מאמינים שמגיע לנו... מה מגיע לנו? ולמי מגיע מה? ולמה נדמה לנו שאמור להיות אחרת?

ואז מה שקורה זה שהמציאות שנדמה לנו שאנחנו מבינים מראה לנו בדיוק את ההיפך.

כשאנחנו ענווים, צנועים, ומבינים שאנחנו לא מבינים הרבה על החיים, על המציאות, כשאנחנו מקבלים ששום דבר לא מובן מאליו, כשאנחנו מקבלים שגם לטובים קורים דברים רעים ושזה החיים, אנחנו לא חיים בקונספציה של חוסן אלא אנחנו באמת בעלי חוסן.

הבנה וקבלה של המציאות האמיתית, לא של דמיונות, זה החוסן האמיתי. כשאני מבינה ומקבלת שאני רק אחת מתוך מיליארדי אנשים בעולם, שלא מגיע לי כי אני משהו מיוחד, שאני הכי חכמה, הכי מיוחדת, הכי צודקת, חזקה יותר מאדם אחר, אלא להיפך, שאני לא יודעת מה אמור להיות ושהכל יכול לקרות, גם לי, מכאן אפשר להתחיל לפתח חוסן.

"כי קונספציות קורסות רק אצל אנשים יהירים וגאוותנים," הרב אהרון לוי