למצוא חוסן בתוך עצב

משתתף באחת הסדנאות האחרונות אמר: "אני אוכל עצב לארוחת בוקר. אוכל עצב לארוחת צהרים והולך לישון איתו בלילה."

עצבות היא רגש אנושי עמוק השזור במרקם קיומנו. זו תזכורת נוקבת ליכולת שלנו להרגיש כאב, געגוע, פגיעות, אמפתיה וחיבור עמוק לבני אדם אחרים שקושר את כולנו במסע המשותף של החיים. העצב, באותנטיות העדינה שלו, מגדיר את האנושיות שלנו.

עצבות לא צריכה להפחיד אותנו או לאיים על חיינו. היא מזכירה לנו אנשים שאהבנו ולא בחיים שלנו יותר, בין אם בשליטתנו ובין אם לא, היא מזכירה לנו החלטות פחות טובות שלקחנו בחיים או טעויות שעלו לנו ביוקר. לפעמים העצבות מגיחה משום מקום רק כי האזנו לשיר שפורט על נימי נשמתנו יכול בשניות ויכול להפוך אותנו לנוגים ועצובים גם בלי שום סיבה מוחשית. ולפעמים המחשבה על כמה זמניים, לא צפויים, לא פיירים ומורכבים החיים יכולים לגרום לנו לעצבות.

אבל עצב לא משפיע על כל בני האדם באותה המידה.

אנשים בעלי חוסן מנטלי גבוה יותר מאחרים לא בהכרח מנסים להיראות קשוחים או על אנושיים והם גם לא מדחיקים עצב. אבל העצבות לא משבשת להם את מהלך החיים התקין או גרוע מכך, משביתה אותם. היא לא הורסת להם את התקווה, האופטימיות והתוכניות לעתיד.הם מצליחים לקבל שעצב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. כמו אור וחושך. שחור ולבן. מר ומתוק. פלוס ומינוס. והם מרשים לו לעצב להתקיים כי הוא אמיתי והוא לא בכדי, אבל הוא לא מגדיר אותם ולא עוצר אותם. להיפך, כשהוא מגיע, הם מאפשרים לו להזכיר להם שהם אנושיים ואז זה גורם להם לנחישות! לרעל בעיניים. למוטיבציה. לרצון חזק יותר לעשות. לשנות. לחיות.

עצב יכול להיות גורם משמעותי בלקבל את החיים כמו שהם, ללא אידיאליזציה או קישוטים. עצב עוזר לתפוס את המציאות כפי שהיא לטוב ולרע מבלי להיות האויב שלנו. אנשים בעלי חוסן גבוה יותר רואים בעצב פשוט חלק בלתי נפרד מהחיים. בדיוק כמו שמחה.

איך אתם תופסים עצב? ואיך זה משפיע על תפיסת המציאות והחוסן שלכם?

מודל R3 – חוסן מושרש מציאות