להיות קקטוס אנושי

ביליתי 10 שנים בהתבוננות בקקטוסים ובצילומים של הצמח הנדיר הזה. המשיכה שלי לצמח הזה גדלה כשגרתי סביבו באריזונה המדהימה.

הבנתי שאני מעריצה את הצמח הקוצני הזה בגלל התכונות הייחודיות שלו ובעיקר בגלל העמידות שלו. החוסן שלו.

ביליתי שעות במחשבה שהחוסן של הקקטוס יכול לשמש מטאפורה לחוסן האנושי. בני אדם יכולים גם להסתגל לנסיבות קשות ולהתגבר על מכשולים על ידי מציאת דרכים מקוריות לחסוך במשאבים בעת הצורך, למצוא כוח להישרדות, להתמיד מול אתגרים ואפילו לשגשג בתנאים קשים.

לא רבים היו בוחרים לשים את עצמם בתנאים קשים כדי לבחון את יכולות ההישרדות שלהם. אבל האם נסתגל אם לא תהיה לנו ברירה?

כמו הקקטוס, שהוא סמל החוסן והכוח, גם בני אדם יכולים לשרוד כאשר הם מתמודדים עם תנאים קשים, להתגבר על אתגרים ומצבים קשים מאוד.

כשאני צופה בקקטוסים שלי שורדים במרפסת בקומה השלישית עם מעט מים או טיפול, אני בעיקר מעריצה:

1. שהקוצים מעידים על מרחק, צניעות והתנזרות ממגע. הוא לא צריך הרבה תשומת לב או טיפול כדי לשרוד. אין עליו אור זרקורים או צבעים מבהיקים שישרדו במקום שרוב הצמחים היפהפיים לא ישרדו.

2. היכולת שלו להמשיך ולגדול באזורים צחיחים ושוממים, לעיתים לבד ובכך הוא דווקא מעצים את המדבר ואת מרחביו.

3. היכולת שלו להמשיך לגדול ללא קשר לתנאים חיצוניים.

4. מעל הכל, הפריחה שלו היא מסר שאפשר לפרוץ מתוך 'כלום', יכולת להתעלות מעל כל המכשולים ועדיין לפרוח.