בחרתי להתעסק בחוסן כי למרות שהלב בוכה ולפעמים נגמר האויר, למרות הכאב שמפלח את הריאות ממיליון געגועים, טעויות, סיומות, משברים ופרידות, אני כל יום בוחרת מחדש, לא רק לשרוד את החיים אלא לחיות אותם על מלא! לא לפחד. לעשות. להגשים. להמשיך למרות הכל.
זו בחירה שדורשת מאמצים מנטליים אדירים כי החיים מורכבים. משוגעים. לא תמיד פיירים. ובטח לא צפויים.
וזו הדרך שלי להפוך זעם וכאב לתיקון עולם.
אני מתעסקת בחוסן כי כולנו, ללא יוצא מן הכלל, שבירים, פגיעים ושבורי לב. גם אלה שנראים קשוחים, מוצלחים ובלתי מתפשרים.
ואם לא נהיה פה אחד עבור השני, ננחם אחד את השנייה, נעודד, נרים מהמצולות,
נבזבז את החיים לייאוש ועצב. וזה כל כך קל להיות עצוב.
אז אני בוחרת כל יום לומר לכל מי שמוכן להקשיב שאפשר שהלב יכאב מאוד ועדיין לחיות על מלא לצחוק. לעשות. לתכנן. לחלום. לתפקד טוב, לחיות!!! במקום להיות מתים מהלכים בחיים.
החיים לא תותים וקצפת לאף אחד. מי שמקבל את זה, מקבל את החיים.
מקבל שכואב לנו. גם אם לפעמים יותר מדי, וזה בסדר.
כאב הוא שפה אוניברסלית וחלק בלתי נפרד מלהיות אנושי. זה חוצה תרבות, שפה וגבולות. כאב מזכיר לנו את הפגיעות המשותפת שלנו כבני אדם, ויוצרת קשר בלתי ניתן לניתוק בין כולנו.
כאב מקרקע אותנו באנושיות שלנו ומניע את המרדף הקולקטיבי שלנו אחר אמפתיה, הבנה וחוסן
אפשר להמשיך את החיים גם כשקורים דברים פחות יפים.
זה לא קונפליקט!
Comments