כל הדרכים מובילות ל...אנשהוא

לא מעט פעמים הרגשתי שאני ממש לא בטוחה לאן הדרך שאני הולכת בה תוביל אותי.

לפעמים היה יעד ברור שקיוויתי להגיע אליו. לפעמים לא ממש.

דבר אחד בטוח, בין אם ידעתי ובין אם לא, כל דרך מובילה לאנשהוא.

החיים מלאים בפניות וסיבובים, ומסלולים לא צפויים. לפעמים הנתיב מהיר וזורם ואני שטה בו, נהנית על הדרך מהנוף, יודעת את הדרך בלי ווייז ובטוחה בעצמי. ולפעמים זה מרגיש שהדרך חלקלקה מדי, נתקעת בבוץ, בדרכים לא סלולות, אין קליטה ואני לא סגורה על זה שאני בדרך הנכונה.

קל להילחץ, להתבלבל או להרגיש ייאוש כשמרגישים שהמסלול שאנחנו נמצאים בו מוביל לשום מקום. או שהגענו אחרי מסע ארוך לאין כניסה. זה מרגיש קצת כאילו שאנחנו מסתובבים סביב עצמינו. אבודים.

אבל לא משנה איפה נמצא את עצמינו בסוף, כל דרך מובילה אותנו לאנשהוא. לפעמים למקום של שמחה, הצלחה, סיפוק ולפעמים לאתגר, קושי ואפילו כאב. מה שבטוח לא הגענו לשם סתם.

כי כל דרך, כל צעד וקילומטר שאנחנו עושים מוביל אותנו לאנשהוא. לכל החלטה, טעות וכישלון יש משמעות. כל כאב או חרטה יוביל אותנו בסוף לייעוד כזה או אחר.

לפעמים פשוט צריך לחבק את הדרך גם אם היעד לא ברור. לחבק את הלא ידוע. פשוט להיות שם ולהמשיך בדרך גם אם צריך לעשות פרסה ולהסתובב. להאמין שלעיקוף הזה יש משמעות. שזה לא ידוע עכשיו אבל זה מקרב אותנו למי ומה שאנחנו אמורים להיות.

כי כל הדרכים מובילות לאנשהוא.