אוגוסטינוס הקדוש, פילוסוף ותאולוג נוצרי, טען שזה חסר חוכמה לאהוב ולהיקשר לאדם אחר בקשרי אהבה.
כי אחר כך נשבר לנו הלב ואנחנו סובלים ייסורים עמוקים אם האדם הזה לא בחיים שלנו יותר...
למה זה חסר חוכמה לדעתו?
כי זה להתעלם מעובדה פשוטה אחת.
שאנחנו אוהבים ונקשרים עד כאב לבן או בת תמותה.
בספרו הרביעי, מתוך סדרת החיבורים שנקראת וידויים, אוגוסטינוס אומר:
כיצד היה בכוחה של תוגה זו לחדור לנפשי כה בקלות... בכך שאהבתי בן תמותה כאילו לא ימות לעולם...
הנפש משתוקקת מטבעה למצוא מקום מקלט בחיקו של מי שהיא אוהבת. אך אין זה מן האפשר שתמצא מנוח בחיקם של יצורים בני חלוף שאינם בני קיימא ונמצאים במצב של מעבר ושל שינוי תמידי." (ספר רביעי פרק 10).
נכון, יש אמת קרה במשנתו של אוגוסטינוס וטכנית יש בעצה הזו פרקטיות שיכולה להגן עלינו מפני כאב לב וייסורים אבל אני חולקת בצניעות על משנה זו כי אהבה לאדם אחר והיקשרות רגשית היא שמבדילה אותנו מכל יצור חי אחר בעולם הזה. אהבה, כן לבן תמותה, היא אבן יסוד באנושיות ובאנושות.
הפחד לאבד אדם אהוב הוא הגיוני אבל לא כדאי שימנע מאיתנו לאהוב, לתת את הלב, ולהיקשר לאדם אחר גם בידיעה מוחלטת שזה זמני ובר חלוף. כי אהבה היא הרגש הכי עוצמתי בעולם, זה שבגללו ובזכותו יש חמלה אנושית ואמפתיה. הרגש שבזכותו בני ובנות אדם מצליחים להפוך לאריות ולביאות כדי להגן על אהוביהם. כן, זה הרגש שבזכותו אנחנו חולמים על עתיד ועולם טוב יותר.
מה שצריך לעמוד לנגד עינינו, בני התמותה, זה לאו דווקא סופיות החיים או סופיות הקשר עם אדם אהוב אלא האהבה שהרגשנו, הזיכרונות שיצרנו, התחושות שהרגשנו כשאהבנו למרות ועל אף מחיר שברון הלב שבסיום.
החיים בהגדרתם הם שבירים, לא צפויים וזמניים. האם המאפיינים האלה של החיים האנושיים צריכים להיות הסיבה שבגללה נימנע מלאהוב ולהיות אהובים? רק כדי שלא נחווה את הכאב שבפרידה מאדם שאהבנו?
עם כל הכבוד לפרקטיות ולהגנה על נפש האדם מכאב שבסיום קשר עם אדם אהוב, אהבה היא חלק בלתי נפרד מלהיות בן אדם, כן, בן או בת תמותה.
ויתור על לאהוב ולהיות נאהבים בגלל שאנחנו בני תמותה הוא משהו שאני מוותרת עליו, גם במחיר של שיברון לב.
ואתם, מוכנים לוותר על אהבה רק כדי לא לחוות את שברון הלב כשאדם אהוב כבר לא בחיים שלכם?
Yorumlar