הפרחת השממה שבנשמה היא השלב הראשון להתעוררות

בתוך ההמולה של החיים, אנחנו לפעמים מוצאים את עצמנו לכודים במערבולת.

בתוך הכאוס הזה, אנחנו מרגישים רצון למשהו עמוק יותר, זה מהדהד לנו בלב. זו מין כמיהה שאנחנו לא יודעים להסביר אותה או לשים עליה את האצבע וזו קריאת התעוררות. כי אם הנשמה שלנו יכלה לדבר היא הייתה מבקשת שנפריח איכשהוא את השממה שאנחנו מרגישים.

הפרחת השממה בנשמה היא הצעד הראשון להיענות לקריאה הזו בתוכנו.

מה זו השממה הזו? מה משגע לנו את הנשמה? מציק לנו?

לרוב זה נובע מהתעוררות של הבנה בין טוב ורע וכמיהה לחיים משמעותיים ותכליתיים. בדרך כלל זה מתחיל להציק כשמתבגרים קצת בחיים. זו בעצם כמיהה של הנשמה לשקט נפשי, שלווה מהכאוס בראש ובלב, וזה מושג כשמצליחים להגיע לשלום מוסרי.

איך משיגים שלום מוסרי?

השלום המוסרי בנשמה מושג כשהמחשבות, הפעולות והכוונות שלנו תואמות את המצפן המוסרי האישי שלנו. זה יוצר תחושה של סיפוק, שלווה ואותנטיות. אבל זה כרוך בקבלת החלטות שתואמות את האמונות והעקרונות שלנו, ואז נגיע למצפון נקי וקונפליקט פנימי מופחת. שם הנשמה שלנו רגועה. לא מציקה.

תהליך ההתעוררות מתחיל כשמכירים בשממה הזו של הנשמה. ואז כמו זרע שנקבר באדמה, הנשמה שלנו שהייתה קבורה מתחת לשכבות של סיפוק חומרי, לחץ חברתי, פחדים, התעסקות בתפל, אגו, ועוד... פשוט צועקת להתפרץ אל אדמת התודעה שלנו. כשההתעוררות הזו קורית, היא מאפשרת למודעות עצמית להאיר על השממה ואז סוף סוף מופיעים הסימנים הראשונים של הפריחה.

פריחת השממה מבפנים היא חוויה עמוקה. משנת חיים.

זה מסע של גילוי עצמי, שבו אנו חושפים פנים נסתרות של האישיות שלנו, רצונות ששכחנו מזמן, ותחושת מטרה שחורגת מהשטחיות של היומיום.

הפריחה הזו מאופיינת ברגעים של בהירות, רגעים שהאור נדלק, כשאנחנו מתחילים להטיל ספק בסדרי העדיפויות שלנו בחיים, בהתנהגות שלנו, במעשים ואז להגדיר מחדש הצלחה במונחים של הגשמה, סיפוק, שלווה, אושר ולא רק הישג.

וככל שעלי הכותרת שלנו נפרמים, אנחנו נעשים קשובים יותר לנשמה שלנו. ובדיוק כמו שפרח מושך אליו דבורים כי הצוף שלו מתוק והצבעים יפים ובולטים, כך הנשמה מתעוררת ומתחילה למשוך אליה קשרים, הזדמנויות, חוויות ואנשים משמעותיים לתוך החיים שלנו. אנחנו פתאום מתחילים לסנכרן לחיים שלנו את כל מה שאותנטי לנו.

ההתעוררות הזו היא לא יעד. זה בדיוק תחילת המסע. פריחת השממה בנפש היא רק הצעד הראשון, אבל היא מכשירה את הקרקע למה שהנשמה שלנו רוצה: חיים של הגשמה, שימחה, שלווה, סיפוק, קבלה. זה אומנם תהליך מאתגר, מכיוון שהוא דורש מאיתנו לוותר על מה שנוח לנו לטובת מה שאותנטי ומוסרי אבל ההתעוררות הזו עוזרת לנו לנווט את המורכבויות של החיים, לפתח חוסן ולהגיע לשלווה.

לסיכום, פריחת השממה בנפש היא הצעד הראשון להתעוררות. זה מסע שמזמין אותנו לתבוע מחדש את האותנטיות, המטרה והחיבור שלנו לחיים ולעולם הזה. ובדיוק כמו שלפרח בודד יש את הכוח להאיר שממה שלמה, לנשמה ערה יש פוטנציאל להקרין חיוביות ולעורר שינוי עצום לאדם ולעולם.