הנכס הגדול ביותר שלנו - העבר

הכי קשה לנו להיפרד מן העבר, גם אם העבר היה לא טוב וגם אם הוא היה טוב.

אבל העבר שלנו הוא הנכס הכי גדול בעולם.

אם העבר היה פחות טוב, אז או שקשה לנו לסלוח למי שגרם לעבר להיות לא טוב, או לעצמינו על בחירות מוטעות, הרגלים רעים או שנשארנו במקום לא טוב יותר מדי זמן.

ואם היה טוב שם, בעבר, אז בכלל קשה להיפרד מהטוב אם הוא נגמר. והכל בסוף נגמר כי אין לנצח. שום דבר טוב לא יכול להישאר רק טוב תמיד, כמו ששום דבר רע לא תמיד נשאר רע לתמיד.

אז אנחנו נתקעים עם העבר. לטוב או לרע.

לא משחררים. לא מרפים. לפעמים במודע, לרוב לא.

למה?

כי מי נהיה בלי העבר הזה? מי אנחנו בלי הסיפור שלנו?

העבר שלנו זה הזהות שלנו. ובלעדיו....מי אנחנו בכלל?

הלוואי ויכולנו להתייחס לעבר שלנו כאל הנכס הכי גדול שלנו. כאוצר שלנו.

כל מה שלמדנו שם. כל מה שעברנו ועשה אותנו מי שאנחנו טמון בעבר. אנחנו מי שאנחנו בזכות ובגלל העבר שלנו .אבל לרגע אחד זה לא אומר שאנחנו צריכים להיתקע שם. בעבר.

מה אם יכולנו לקחת את סך כל האירועים שקרו לנו, הרגשות, החוויות, הטעויות, הבחירות, הלקחים, הצלקות והזיכרונות לתת להם מקום של כבוד בחיים שלנו כי מגיע לו לעבר שלנו שנזכור אותו אבל אז לבחור קצת אחרת או קצת שונה או קצת דומה בשביל שההווה שלנו יהיה קצת יותר טוב.

איך עושים שלום עם העבר? זו משימת חיים.

המשימה החשובה ביותר בחיים היא אולי לשחרר את העבר בהווה, בשביל העתיד.