top of page
  • תמונת הסופר/תYamit Armbrister

בסוף החיים שלנו מסתכמים במשפט אחד


בסוף כל החיים שלנו מסתכמים במשפט אחד.

משפט קצר כזה שמייצג שנים על גבי שנים של מיליוני פרטים מהחיים שאי אפשר לזכור או להתייחס לעשירית מהם.

כי לא זוכרים באמת את היומיום.


אף אחד לא זוכר איך הוא צחצח שיניים לפני 15 שנה. או את ארוחת ערב שישי לפני 10 שנים באוגוסט.

וכשפוגשים אנשים חדשים שלא מכירים את החיים שלנו זה הכי בולט.

זה תמיד משפטים קצרים שמסכמים חיים שלמים: עבדתי 5 שנים בא.ר. תעשיות, נולדתי וגדלתי בדימונה, כן, גם אני גרתי 12 שנה בתל אביב, סיימתי תואר במדעי המחשב, חייתי בלונדון שבע שנים, הייתי נשוי 17 שנה, הייתה לי חברה טובה או אח, הייתי ילד במלחמת המפרץ, לחמתי במלחמת חרבות ברזל...


זהו. משפט.


כי לך תסביר מה היה בכל השנים האלה שהיית....שהיה לך...שחיית משהו מסוים. שהיית בעולם אחר, בסיטואציה מסוימת, באפיזודה בחיים, שהיית מישהו מסוים.


ולפעמים עולה זיכרון שלא זכרת בכלל על רגע מסוים. איזה דה ז'ה וו, רגע שלא נתפס במודע ועולה ואז מרגישים געגוע ונזכרים. ולפעמים, אפשר אפילו לשחזר לרגע קטן רגעים קסומים שסימלו חיים שלמים. לפעמים לא.


אז כשטוב לכם, שימו דגש על הרגע הזה. תזכרו אותו שייחרט בלב כי כל הרגעים מסתכמים בסוף במשפט אחד.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page